מחלת כליות כרונית (Chronic kidney disease, CDK) היא גורם סיכון בלתי-תלוי לפרפור פרוזדורים (atrial fibrillation, AF). עם זאת, לא ברור אם אנמיה קשורה באופן סינרגיסטי לעלייה בסיכון להתפתחות AF בקרב מטופלים עם CDK.
עוד בעניין דומה
במחקר זה הוערך הקשר שבין התפקוד הכלייתי, רמות ההמוגלובין והשילוב שלהם, לבין התפתחות של AF.
בוצע מחקר עקבה פרוספקטיבי מבוסס-אוכלוסייה שנמשך 15 שנים בקרב 132,250 נבדקים יפנים בגילאי 40-79, שעברו בדיקות שנתיות משנת 1993.
ניתוח קפלן-מאייר להישרדות בוצע, כדי להשוות היעדר מקרים חדשים של AF בין קבוצות נבדקים, שסווגו לפי קצב סינון כלייתי מוערך (estimated glomerular filtration rateי, eGFR), רמות המוגלובין ושילוב של שניהם.
במהלך תקופת המעקב, שנמשכה 14 שנים בממוצע, 1,232 (0.93%) ממשתתפי המחקר פיתחו AF חדש. נמצאו קשרים מובהקים בין eGFR נמוך ורמות המוגלובין נמוכות לבין אירוע חדש של AF.
יחס הסיכונים (Hazards ratio) ו-95% רווח סמך (confidence intervals) של AF חדש היו 1.38 (1.21-1.56) עבור נבדקים עם CDK בחומרה בינונית, 2.56 (2.09-3.13) עבור כלל הנבדקים עם CDK ו-1.50 (1.24-1.83) עבור נבדקים עם אנמיה.
לא נמצא קשר מובהק בין רמות המוגלובין גבוליות לבין עלייה בסיכון לאירועים חדשים של AF (יחס סיכון 1.07, 0.91-1.25).
שילוב של CDK ואנמיה הגביר את הסיכון ל-AF חדש באופן מובהק, יותר מאשר כל אחד מגורמי הסיכון לבד.
החוקרים סיכמו, כי תפקוד כלייתי ירוד ורמות המוגלובין נמוכות קשורות עם סיכון מוגבר לאירוע חדש של AF, בפרט כאשר יש שילוב של שני גורמים אלו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
