המחקר הנוכחי בדק האם הידוק סלקטיבי של עורק (SAC – selective arterial clamping) ושיטות ללא הידוק (OC – off-clamp) במהלך כריתה חלקית של כליה בעזרת רובוט (RPN – robot-assisted partial nephrectomy) קשורות ליתרון בתפקודי הכליה אצל מטופלים עם מחלת כליות כרונית (CKD – chronic kidney disease) בשלבים 3-5.
עוד בעניין דומה
החוקרים השוו את קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR – estimated glomerular filtration rate) על פני זמן בין 462 מטופלים עם CKD בשלבים 3-5 בנקודת ההתחלה שעברו RPN עם הידוק עורק ראשי (MAC – main artery clamping)י(n=375, 81.2%),יSACי(n=48, 10.4%) או OCי(n=39,8.4%) תוך שימוש במודל מעורב לינארי רב משתני. החוקרים כללו במודל את כל ערכי ה-eGFR שנמדדו בזמן המעקב, כולל הערכים בנקודת ההתחלה ובזמן תקופת המעקב שהייתה בין 3 ל-24 חודשים. החציון של תקופת המעקב היה 12.0 חודשים (טווח בין רבעוני: 6.7-16.5 חודשים; טווח: 3.0-24.0 חודשים).
תוצאות המודל המעורב הלינארי רב משתני לאחר התאמה למאפיינים כולל גודל הגידול וציון ה-R.E.N.A.L.י[R.E.N.A.L Nephrectomy Scoreי(R – רדיוס; E – אקסופיטי/ אנדופיטי; N – קרבה; A – קדמי/אחורי; L – מיקום)], הראו כי ההבדל בשינוי ב-eGFR על פני זמן לא היה מובהק בהשוואה בין SAC ו-MAC RPNי(β= -1.20, רווח בר סמך 95%: -5.45-3.06 ; P=0.582) ובהשוואה בין OC ל-MAC RPNי(β= -1.57, רווח בר סמך 95%: -5.21-2.08; P=0.400).
החוקרים מצאו כי רק 20 מטופלים (15 MAC, שניים SAC ושלושה OC) חוו התקדמות בשלב ה-CKD שלהם בנקודת המעקב האחרונה. בנוסף, נמצא כי זמן האיסכמיה הממוצע היה 17 דקות ב-MAC ו-15 דקות ב-SAC. החוקרים לא מצאו יתרון ב-SAC או OC במונחים של איבוד דם, סיבוכים סביב הניתוח, משך האשפוז או שוליים ניתוחיים.
המסקנות של החוקרים היו כי לא נמצא קשר בין שיטות SAC ו-OC לבין יתרון בשימור של eGFR אצל מטופלים עם CKD.
מקור: