מגזין

האם אתם עדיין רוצים ללמוד רפואה?

אלכס דורון לבדוק האם הבחירה בלימודי רפואה בקרב צעירים עדיין עומדת בעינה, מה צופים בנושא רופאים בכירים ומה אומרים המחקרים על סוגיית תורנויות המתמחים

רופאה לאחר שעות עבודה ארוכות במהלך מגיפת הקורונה. צילום: שאטרסטוק

"האם את/ה עדיין רוצה ללמוד רפואה?" – השאלה הזאת הוצגה באחרונה יותר מפעם אחת להרבה צעירים מוכשרים שבידיהם ציוני בגרות ופסיכומטרי גבוהים: "האם את/ה עדיין רוצה להיות רופא/ה בעידן שלאחר הקורונה?" או: "אין לך היסוס, מחשבה שנייה? הנה יותר מ-200 רופאים בעולם, אולי אף הרבה יותר, סיכנו עצמם במודע והיו אף אלה ששילמו בחייהם רק בגלל הנגיף שהגיח משום מקום וחולל פנדמיה ענקית שעוררה פחדים מוצדקים".

בישראל נוספו עוד כמה שאלות ותהיות לדו שיח הזה. מעבר לעובדה שמקצוע הרפואה נחשב תמיד למקצוע מכובד מאוד, אצילי, וכל אמא יהודיה חולמת שבנה או בתה יהיו רופאים, הרי שהרופאים והאחיות, שנלחמו רק עתה בחירוף נפש ממש לשם הצלת חייהם של רבים אחרים במגיפת הקורונה, אכן זכו להוקרה של הציבור ולמחיאות כפיים וראו בהם גיבורים. נכון, ההערכה כלפיהם נסקה לגבהים חדשים, מעריצים אותם ומרעיפים עליהם אינסוף שבחים, אבל לצד זה קיים החשש שדי מהר, כאשר הכל יהיה מאחורינו, שוב ישכחו אותם וכל הרעות החולות יחזרו, כולל נגע האלימות נגד צוותים רפואיים – "אז למה לך להכניס את הראש הבריא למיטה חולה?".

ועוד משהו: בנוסף לתקופת הלימודים הארוכה מאוד והתובענית, שאליה נדרשים הסטודנטים לרפואה, הם גם עוברים תקופה נוספת ודי ארוכה של ההתמחות שכולם, אבל כולם, מתארים כ"תנאי עבדות", עם התורנויות הארוכות והבלתי אנושיות, ללא שינה מספקת, 26 שעות על הרגליים, עם עייפות ותשישות נוראית וכל מה שהן גוררות איתן, עם הדיווחים שקראנו רק עכשיו על מתמחים ש"נרדמו על ההגה" והיו מעורבים בתאונות קשות. הרי אין לכל אלה אח ודוגמה בשום מקצוע מכובד ומכניס אחר – "האם בכל זאת תלמדו רפואה?".

מחאת המתמחים. צילום: ארגון מרשם

"מחאת המתמחים היא על משהו מאוד ישן. זה לא מצב חדש בכלל. כל מי שרוצה ללמוד רפואה מודע לכך שהתנאים בהתמחות הם 'פח אשפה' – ובכל זאת ולמרות הכל, בוחר ללכת על זה ובמודע. רפואה היא עדיין המקצוע הכי מבוקש באוניברסיטה"

ואם לא די בכך, אחר כך הרופאים הצעירים הללו נאלצים, כפי שקרה כאן ועכשיו, גם לנהל מאבק עיקש מול פקידות אטומה ודי יהירה וחסרת הבנה, החולשת על המשכורות שלהם. כמו במקרה "הזניח" הזה של התגמול הראוי שלכל הדעות כולם ראויים לו או הדרישה שלא לקצץ בשכרם – ולא היה צריך בכלל להתווכח על זה – כי הם נאלצו להיכנס לבידוד ולא עבדו ימים ארוכים רק משום שבמסגרת אותה תורנות ארוכה הם נחשפו לנגיף או נחשדו כנדבקים. "המצב הזה, על מלוא הסכנות – לא מרתיע אותך?", נשאלו הסטודנטים לעתיד שמתכוונים ללמוד רפואה.

תשובה די מייצגת לכל השאלות-ספקות-תהיות הללו, סיפקה לנו צעירה ישראלית שנרשמה והתקבלה באחרונה ללימודי רפואה: "המחאה הזאת של המתמחים היא על משהו מאוד ישן. זה לא מצב חדש בכלל. כל מי שרוצה ללמוד רפואה מודע לכך שהתנאים בהתמחות הם 'פח אשפה' – ובכל זאת ולמרות הכל, בוחר ללכת על זה ובמודע. רפואה היא עדיין המקצוע הכי מבוקש באוניברסיטה. מה שקורה לא מונע או מרתיע או מפריע להרבה מאוד אנשים, כולל אותי, להמשיך לרצות ללמוד רפואה.

"אני גם מניחה", הוסיפה הצעירה שסיימה את לימודי התיכון בהצטיינות, שירתה בתפקיד יוקרתי בחיל המודיעין בצה"ל והתברכה בכשרונות רבים, "שהמצב עכשיו עם הקורונה לא יהיה רלוונטי עד שאסיים את הלימודים. אני מקווה שאולי גם ישתנה משהו לטובה ולכן זה בכלל לא מרתיע אותי מלבחור במקצוע. גם אם היו אומרים לי שהמצב העכשווי יהיה עדיין רלוונטי, כנראה שלא הייתי משנה את דעתי.

"בכנות, הרצון ללמוד רפואה איננו מבחירה רציונלית. הוא נובע גם מאיזה דחף פנימי עמוק, רצון להיטיב עם חייהם של אחרים גם כשמתלווה לכך סכנה. זה מקצוע שיש בו אוריינטציה שירותית עמוקה, התנדבות מכל הלב. מי שרוצה ללמוד רפואה – יש אומרים שזה המקצוע המרתק שבעולם – מונע מתוך איזו קריאה לדגל פנימית. נכון, צריך לאכול המון והרבה 'שיט' במשך 20 שנה לפחות עד שרואים את הפירות. ואם מישהו מחליט לעשות את זה, כלומר ללמוד – לא נראה לי שהמחלה המדבקת תהיה מבחינתו 'דיל ברייקר' ושהוא יחשב מסלול מחדש".

צעיר אחר אמר לנו: "מה שקרה כאן עכשיו עם הקורונה מזכיר לרבים מצב של מלחמה. מקבלי ההחלטות השתמשו במילה 'מאבק', ואחרי המלחמות, אנחנו הרי מכירים זאת היטב, יש דווקא עלייה בהתנדבות ליחידות הכי-לוחמות, לטיס, לתפקידים ולמקצועות שכרוכים בסיכון מודע לחיים, והם לא מרתיעים. לא צריך להיות מופתע אם כך תהיה גם תמונת המצב בביקוש, שעוד ילך ויגבר, ללמוד רפואה בשנים הקרובות".

פרופסור רן בליצר

פרופ' רן בליצר, מנהל מכון כללית למחקר. "עם שוך המגיפה, ההנהגה הפוליטית והכלכלית תאלץ אותנו, כקולקטיב, לחזור ולהילחם על תנאי העבודה הבסיסיים שלנו"

פרופ' בליצר: "התקופה הזאת העלתה על נס את הרופאים, האחיות ועובדי הבריאות, החוקרים ואנשי המדע. אני מאמין שאנשים אלה יהוו מודל לחיקוי עבור ילדים וצעירים, שיבחרו להפנות את הכשרונות שלהם לתחומים המיטיבים עם החברה"

דיקנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטת העברית בירושלים, פרופ' דינה בן-יהודה, שבכובעה השני היא גם מנהלת את האגף ההמטולוגי ב"הדסה", הדהדה קו מחשבה זה בראיון ל"דה מרקר": "כל כך הרבה אנשים רוצים להיות רופאים והרבה פעמים מצבים שכאלה (כמו מגיפת הקורונה) רק מחדדים את הרצון שלהם ולא מרתיעים. כל השנים יש לנו רק עלייה ברישום לבית הספר לרפואה. אף פעם לא היתה ירידה. כיום מודגש ההיבט ההרואי של הטיפול בחולים ואני לא חושבת שזה יפחיד אנשים צעירים מהרצון להיות רופאים".

גם לפי ה-AAMC, האיגוד האמריקאי של הקולג'ים לרפואה, מספר הבקשות ללמוד את המקצוע מצוי בקו עלייה הולך וגובר כבר 40 שנה, חרף מודעותם של כל המועמדים לתנאי הלימודים הארוכים והקשים.

גם בתקופות של מיתון כלכלי, לא חלה ירידה במספר הפניות. הרפואה שמרה על מעמדה כמקצוע יוקרתי, מבוקש. בני אדם נותנים לרוב אמון ברופאים המטפלים בהם. הם גם מבוקשים מאוד כמומחים שרכשו את שמם לאחר שנים של עבודה מאומצת וכיועצים המתוגמלים היטב על ידי גורמי תעשיה, חברות התרופות למשל. לרפואה היה תמיד אפיל והוא עוד יגבר בשנים הקרובות יחד עם המהפכה הטכנולוגית האדירה שהמקצוע עובר.

הצגנו את השאלה הזאת גם לפרופ' רן בליצר, מנהל מכון המחקר של שירותי בריאות כללית, יו"ר החברה לאיכות ברפואה של ההסתדרות הרפואית, חבר הצוות לטיפול במגיפות של משרד הבריאות, מומחה בעל שם בחדשנות רפואית ובבריאות דיגיטלית. הוא החל ללמוד רפואה בעתודה האקדמית כבר בגיל 16, ובגיל 36 היה הפרופסור לרפואה הצעיר ביותר בישראל.

האם לדעתך מגיפת הקורונה תגביר או דווקא תחליש את רצונם של צעירים ישראלים ללמוד רפואה? האם לדעתך נראה צעירים שיתבוננו יותר לעומק וישקלו מחדש אם בכלל כדאי להם להכניס את הראש למקצוע הזה, במיוחד בתנאים בישראל?  

פרופ' בליצר: "שאלה טובה, אבל הייתי אומר כך: התקופה הזאת העלתה על נס את הרופאים, האחיות ועובדי הבריאות, את החוקרים ואנשי המדע ואת אנשי בריאות הציבור שמנסים לשלב בין העולמות. אני מאמין ומקווה שאנשים אלה יהוו מודל לחיקוי עבור ילדים ומבוגרים צעירים, שיבחרו להפנות את הכשרונות שלהם לתחומים המכוונים להיטיב עם החברה, גם אם תוחלת ההכנסה בתחום הבריאות נמוכה מזו שבענפים טכנולוגיים אחרים.

"לדעתי", הוסיף פרופ' בליצר, "אין ספק שעם שוך אירועי המגיפה, ההנהגה הפוליטית והכלכלית תאלץ אותנו, כקולקטיב, לחזור ולהילחם על תנאי העבודה הבסיסיים שלנו – וללא סנטימנטים. אבל אולי משהו ממוראות הקורונה יבהיר למקבלי ההחלטות שלהרעבה ולצמצום היתר של תשתיות הבריאות יש מחיר שאיננו רק חברתי אלא גם כלכלי, ואפילו ברמת המאקרו. משק מוכן למגיפה הבאה הוא משק שמחזיק מערכת בריאות חזקה עם יתירות ראויה ואנשי צוות מתוגמלים כראוי״.

מורכבות סוגיית תורנויות המתמחים

מחאת המתמחים שעלתה לכותרות בשבועיים האחרונים זכתה להכרה ציבורית רחבה ובעקבות הזעקה על תנאי העבודה הקשים מיהר המרכז הרפואי שיבא בתל השומר להודיע שכוונתו "ללכת מעט לקראתם" ולבחון תורנות בת 21 שעות במקום 26. בשירותי בריאות כללית אף מתוכנן פיילוט בשלושה בתי חולים ובמחלקות מסוימות שבו תיבחן סוגיית התורנות בת 16 השעות.

פרופ' מאיר ברזיס. "בעניין התורנויות יידרש רצון מצד מקבלי ההחלטות. האם יש כזה? כאן לדעתי טמונה אולי השאלה הנוקבת ביותר"

פרופ' ברזיס: "מהלך שבו תקוצר התורנות בהתמחות דורש גם הכפלה של תקנים ומנגנון משופר לשם 'העברת המקל' אל ומהתורנות. זה מנגנון קריטי הדורש נוכחות ומעורבות של רופא בכיר במחלקה שיהיה כתובת. אחרת, המטופל יראה כל יום רופא אחר"

פרופ' (אמריטוס) מאיר ברזיס, רופא פנימאי ומומחה בנפרולוגיה בהתמחותו, לשעבר מנהל המרכז לאיכות ובטיחות קלינית ב"הדסה", שעסק שנים רבות בחינוך רפואי, השיב בעניין זה: "זה נושא הרבה יותר מורכב מסתם הטבה בתנאים הבלתי סבירים. מדובר בנושא טעון שהדיון בו עלול להיות מתלהם ושטחי. הקורונה  בהחלט עזרה לשים את הסוגיה החשובה הזאת על סדר היום, אבל אין להסיק מסקנות רק על סמך אפשרות ביצוע, feasibility, כי סוג העבודה הרפואית הנדרשת ביחידות טיפול נמרץ שבהן אושפזו חולי הקורונה, כאשר עמד לרשותן מטבע הדברים לעת הזאת גם כוח אדם מוגבר, הביא לירידה ניכרת בעומסים בשאר המחלקות שבהן אושפזו חולים עם בעיות אחרות.

"מהלך שבו תקוצר התורנות בהתמחות דורש גם הכפלה של תקנים. זה דורש מנגנון משופר לשם 'העברת המקל' אל ומהתורנות. זה מנגנון קריטי הדורש גם נוכחות ומעורבות של רופא בכיר במחלקה שיהיה כתובת. אחרת, המטופל יראה כל יום רופא אחר. זה דורש מהפכה בקונספט ההכשרה של המתמחה, אם רוב הזמן הוא לא נחשף להוראה.

"גם בחו"ל הבעיות הללו טרם מצאו את פתרונן המלא. ייתכן שיהיו צעירים שעקב התנאים שישררו כאן אולי יברחו להתמחות בחו"ל, בתנאים טובים יותר וכעבור כמה שנים יתכן שרבים מהם יחזרו לארץ, ביניהם יהיו בוודאי כמה מאוד מבוקשים, אבל אחרים בסיום הלמודים ימתינו לקבל מקום להתמחות.

"ייתכן", הוסיף פרופ' ברזיס, "שהבעיה ניתנת לפתרון אבל היא תחייב, ורק לאחר דיון מעמיק, להביא גם לשיפור משמעותי במשאבים, יצירתיות ובעיקר יידרש רצון מצד מקבלי ההחלטות. האם יש כזה? כאן לדעתי טמונה אולי השאלה הנוקבת ביותר".

המחקרים מעידים: שחיקה, תשישות ודיכאון בקרב מתמחים

לפחות ארבעה מאמרים המתמקדים בסוגיית תורנויות המתמחים פורסמו בשנים האחרונות בכתבי עת רפואיים מהשורה הראשונה בעולם. כתב העת Academic Medicine אף מצא 1,482 מאמרים בנושא הזה, כאשר 241 התמקדו בהשפעת שבוע העבודה של 80 שעות, הנהוג בארה"ב, הן על איכות החינוך והאימון הרפואי של המתמחים אבל גם על ההשפעה הנפשית שיש לתורנויות הממושכות. למרבה ההפתעה, המסקנה היתה שזה עדיין נושא מורכב מאוד.

בכתב העת של ההתאגדות הרפואית הקנדית (CMAJ) מחודש מארס 2015 דווח על ניסוי ביחידות טיפול נמרץ בבית החולים לילדים בטורונטו שבו נבחנו שלוש מתכונות של תורנויות מתמחים: בת 24 שעות, בת 16 ובת 12 בלבד – וכל זאת בהקשר לאיכות הטיפול שניתן לחולים, בטיחותו, השפעת משך התורנות על הבריאות הגופנית והנפשית של הרופאים הצעירים וגם לעניין הרצף הטיפולי. המתמחים התלוננו על ישנוניות, על שחיקה ותסמונות גופניות שצצו בעקבות התורנויות הארוכות.

בתקופת הניסוי נטלו חלק 47 מתמחים שטיפלו ב-971 חולים. תוצאותיו לא סיפקו תשובה חד משמעית איזוהי המתכונת הטובה יותר, אבל בדיווח עליו נמסר כי "היו אירועים סומטיים יותר חמורים ויותר תכופים במשמרת בת 24 השעות", לצד תלונות על תחושת שחיקה. קבלת ההחלטות בתורנות בת 16 שעת היתה כנראה קצת פחות גרועה.

ב-Journal of Graduate Medical Education פורסמה בספטמבר 2015 סקירת 72 מחקרים שנעשו במשך 25 שנה על השפעת משך התורנויות של המתמחים לעניין הטיפול בחולים. את הסקירה כתב צוות מאוניברסיטת מדינת מחוז אלברטה שבקנדה. גם כאן המסקנה לא היתה חד משמעית, אבל צוין שייתכן שקיצור התורנות עלול להשפיע באופן יותר שלילי על חינוך והכשרת המתמחים ו"עם זאת חובה למצוא גישות חדשות למתן פתרון לעניין התלונות על התשישות ועל מערכת היחסים שמתקיימת בין המתמחים לבכירים במהלך התורנות".

באפריל 2018 התייחס לסוגיה הזאת גם מאמר ב-New England Journal of Medicine, אלא שהוא בחן מתכונת של "משמרת גמישה" מול "תורנות במתכונת קבועה". שיעור גבוה של תחושת שחיקה נפשית ודיכאון נמצא בקרב המתמחים ביחידות לרפואה דחופה, גם ביחס לאוכלוסיה הכללית, ומעט פחות במחלקות הכירורגיות.

חסר שינה כרוני בקרב מתמחי המחלקות העמוסות

מה שמאפיין אולי יותר מכל את הסקירות הנ"ל היא בעיית חוסר השינה שתורנויות ממושכות יוצרות אצל המתמחים. פרופ' פרץ לביא, לשעבר דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון ואחר כך נשיא המוסד במשך עשור, מומחה ברפואת שינה, סיפר לנו כי מחקר ראשוני בסוגיה הזאת פורסם בישראל עוד ב-1995 ב-Israel Journal of Medical Sciences.

פרופ' פרץ לביא: "השווינו בו שעות שינה בשלוש קבוצות מתמחים, במחלקות קלות יחסית, עמוסות ובחדר מיון. הבדל גדול מאוד נראה בשעות השינה בזמן המשמרת כאשר מתמחים בחדר המיון, במחלקות העמוסות ובמחלקות הקלות ישנו בממוצע שלוש שעות, 4:49 שעות ושש שעות. למתמחים היו שתי תורנויות לילה מדי שבוע. לא מצאנו שינוי מובהק בשינה לאחר משמרת הלילה. ממצא זה הצביע על הצטברות של חסר שינה כרוני בקרב מתמחי המחלקות העמוסות וחדר המיון.

פרופ' לביא: "יש נטייה אצל ותיקי מערכת הבריאות להיאנח ולהיזכר במשמרות שלהם שהיו בנות 34-32 שעות ולהתלונן על הפינוק של יורשיהם. הטענה שקיצור משמרות המתמחים יפגע באיכות החינוך הרפואי פשוט איננה נכונה"

"במחקר השני שערכנו היה שותף פרופ' דוב זוהר, מומחה עולמי בנושא השחיקה בעבודה. הוא פורסם ב-2004 ב-SLEEP, הרחבנו בו את המחקר הקודם ובדקנו גם כיצד שעות השינה משפיעות על התגובות האמוציונליות של המתמחים לאירועים במשך היום.

"בדקנו 78 מתמחים בשלושת בתי החולים בחיפה – רמב"ם, בני ציון וכרמל וכן ב'איכילוב' בתל אביב ומצאנו שבמשמרת הלילה הם ישנו בממוצע כ-3.5 שעות, כאשר 14% מהמתמחים כלל לא ישנו במשך המשמרת. מאחר שהיו בממוצע שתי משמרות לילה בשבוע, המתמחים צברו חסר שינה כרוני.

"מצאנו מתאם בין שעות השינה לבין מידת התגובתיות האמוציונלית לאירועים בזמן העבודה. שינה קצרה היתה קשורה בהגברה של תגובתיות שלילית ובהפחתה של התגובתיות החיובית בזמן העבודה".

לדברי פרופ' לביא, נזקי החסך בשעות השינה של מתמחים תועדו במאות מאמרים מדעיים. "בין השאר נפגעת עקב כך איכות הטיפול הרפואי, בטיחותם ובריאותם הגופנית והנפשית של הרופאים המתמחים", הוא מציין.

לגבי הסקירה שפורסמה ב-NEJM אומר פרופ' לביא: "המסקנה היתה שהמתמחים הם אלה שלא גילו שביעות רצון ממתכונת התורנות. אני נוטה להסביר זאת בעובדה שההשוואה היתה בין משמרת גמישה, ללא שגרה, לבין מתכונת של תורנות קבועה. ייתכן מאוד שאם היו משווים בין שתי תורנויות, האחת בת 26 שעות לבין זו של 16 שעות, היו מקבלים תוצאה שונה לחלוטין.

"לי אין ספק", אומר פרופ' לביא, "שיש נטייה אצל ותיקי מערכת הבריאות להיאנח ולהיזכר במשמרות שלהם שהיו בנות 34-32 שעות ולהתלונן על הפינוק של יורשיהם. הטענה שקיצור משמרות המתמחים יפגע באיכות החינוך הרפואי פשוט איננה נכונה. אני יכול להעיד מהיכרות אישית עם תהליך הכשרת רופאים באוסטרליה, בניו זילנד ובמדינות רבות באירופה שהגבילו את משך משמרות המתמחים ל-16 שעות בלבד, שהכשרתם איננה נופלת באיכותה מזו שבישראל.

"זה מזכיר לי שבעשור הראשון למדינה היתה נהוגה בצה"ל משמעת מים, עד שבא פרופ' עזרא זוהר (2014-1921), ממקימי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שמחקרו הוביל לביטול 'משמעת המים' בחילות השדה בצה"ל. גם לא היתה בעבר כל התייחסות לשעות השינה.

"הייתי שותף", מסכם לביא, "למאמץ האדיר להכניס לפקודות מטכ"ל את החובה של שש שעות שינה בתחילת שנות ה-90. עד אז לא היתה 'משמעת שינה'. כל מפקד נהג על פי הבנתו ואמונתו. לשמחתי, הקרפ"ר דאז, ד"ר מיקי וינר, האמין שיש לשינה חשיבות ושמחתי שבאחרונה גם נקבעה חובת שבע שעות".

נושאים קשורים:  מגיפת הקורונה,  לימודי רפואה,  סטודנטים לרפואה,  פרופ' רן בליצר,  פרופ' דינה בן-יהודה,  פרופ' פרץ לביא,  חדשות,  מחקרים,  קיצור תורנויות,  שחיקה מקצועית,  קורונה
תגובות
אנונימי/ת
21.05.2020, 20:39

חבל שלמאמר מעניין כזה על הצד האנושי מראיינים רופא שכבר שנים לא מטפל בחולים והנגיף היחידי שהוא מכיר בצורה אישית הוא וירוס מחשבים. אומנם פרופ' בליצר איש חכם אך הוא ניתק את עצמו מהמקצוע גם אם הוא דובר כאילו בשמנו.

אנונימי/ת
22.05.2020, 10:11

אני חולק על עמיתי. מקצוע בריאות הציבור ועולם הניהול הרפואי הם חלק בלתי נפרד ממקצועות הרפואה. גם אם הם לא רואים חולים ביומיום, צריך להתייחס בכבוד ולטעמי - נאמרו דברי טעם.

אנונימי/ת
22.05.2020, 10:42

חולק אמנם, אך לא בצדק.
מקצוע הרפואה הקלינית ומקצוע בריאות הציבור/מנהל מערכות בריאות הם 2 מקצועות שונים ונפרדים.
אנשים רשאים להביע דיעה על הכל, אבל קשה להתרשם מדיעה של אדם על נושא שמעולם לא היה מנת חלקו.

אנונימי/ת
22.05.2020, 14:01

במקצוע בריאות הצבור לא נוגעים בחולה ולא מבינים מה זה לעשית תורנות...
זה לא אנושי, לא הגיוני והגיע זמן שישתנה.
פרופ ברזיס שעסק באכות רפואית מאכזב בתגובה ומפספס את כל מה שלימד.. צרות מחשבתית

אנונימי/ת
25.05.2020, 08:22

אתה צודק לחלוטין. במקצוע בריאות הציבור לא נוגעים בחולה ולא מבינים מה זה לעשות תורנות. אבל אין סיכוי שזה ישתנה , משום שאלה הסיבות העיקריות המושכות את המתמחים (לרוב מתמחות) לתחום הזה.
אם תוסיף למקצוע בריאות הציבור תורנויות ומגע עם חולים, רופאים כבר יעדיפו להתמחות בתחום קליני (משפחה או אפילו פנימית) ולפחות להיות מתוגמלים ועם אופק תעסוקתי טוב יותר.

אנונימי/ת
22.05.2020, 10:31

כתבה ממש לא ברורה..לא ברור מה הממצאים..
כתוב: "באפריל 2018 התייחס לסוגיה הזאת גם מאמר ב-New England Journal of Medicine, אלא שהוא בחן מתכונת של "משמרת גמישה" מול "תורנות במתכונת קבועה". שיעור גבוה של תחושת שחיקה נפשית ודיכאון נמצא בקרב המתמחים ביחידות לרפואה דחופה, גם ביחס לאוכלוסיה הכללית, ומעט פחות במחלקות הכירורגיות" אז מה הממצא ומה משמעותו? אומרים לנו שנבדק הבדל בין שני תנאי תורנות, אך מדווחים לנו על הבדל בין שני סוגי מחלקות.. או שפספסתי משהו?...

22.05.2020, 10:42

אני מנסה להבין מה הכתבה הזו ניסתה להעביר..... השאלה הייתה האם אתם רוצים ללמוד רפואה?
לא יכול לענות בשמם של אחרים אבל בוא נאמר שממש לא מפריע לי שבני לא מתעניינים בעניין. אתה הבנת את זה שטקר?

אנונימי/ת
22.05.2020, 12:06

רוצה רק לדווח שבשבועיים וחצי מאז ה"חזרה לשיגרה" כבר הייתי עד לשני מקרים של אלימות מילולית.

23.05.2020, 10:32

רק שניים....
מצבכם טוב.

אנונימי/ת
22.05.2020, 13:01

אז ככה. אני בוגרת פסיכולוגיה . ורפואה. ורפואה טיבעית . אוהבת ללמוד. סקרנית מאד מאד מאד .יש לי ידע הוליסטי ואקלקטי בתחום הטיפול של הגוף והנפש.ואני יודעת שאני בין המעטים עם הכשרה כמו שלי יש. רפואה טיבעית. פסיכולוגיה. וניסיון מקצועי רחב ורב. בשנים האחרונות אני מחשבת מסלול מחדש לאחר ניסיון תעסוקתי בתחומי בריאות הנפש. והשיקום. מיציתי את תחומי הטיפול הנפשי והגופני.
העולם התחיל את השינוי בעולם התעסוקתי בתחומים של רפואה בעקר .
קורונה האיץ את השינויים.
ראשית רפואה מרחוק תהיה שכיחה ומשמעותית בחיים שלנו יותר .
מיכשור רפואי, אפליקציות אתרים מחשבים יעשו ועושים את העבודה הטובה ביותר בתחומי האיבחון.
איבחון סריקות , צילומי הדמיות
אין מה לעשות מחשב שמתוכנת נכון ידע לאחבן ויודע לאבחן טוב יותר .

אין טעם לאור האצה המשמעותית והרבה של הטכנולוגיה הרפואית בלימוד רפואה כמו שהוא נלמד היום ובשנים האחרונות .
זה פשוט ביזבוז זמן.
יש הרבה בדיקות שאדם יכול לעשות לבד בבית ולהגיע לאיבחון
ובעתיד יהיה יותר.
לימוד הרפואה חייב להתייחס לשינויים האלו.
יש לקצר את הלימודים למקסימום 3 שנים
רוב הלימודים צריכים להיות מקוונים (לימוד מקוון לחומר התאורתי יכול להעשות מהבית )
ואז לרכז בשנה את ההתנסות המעשית .
לחשב מסלול מחדש בתחום הרפואה
תהיה הישענות על טכנולוגיות , רובוטים איבחונים ממוחשבים ומערכות שהן יעילות **** יותר מהאדם.
כולל רובוטים מנתחים בנוסף לדה וינצי.
למרות שאדם מפעיל את הרובוט. אני יודעת שבעתיד גם בזה לא יהיה צורך .
ביזבוז זמן וכסף ללמוד היום רפואה כמו שהמערכת מציעה.
פשוט ביזבזוז זמן וכסף וכמו שהיום לומדים בכל העולם רפואה
זה לא מכשיר רופאים מקצועיים יותר .
משיקולי כלכליים לא יחשבו מסלול מחדש בתחום ההכשרה
אבל היום להיות רופא זה כבר לא מונטין או יוקרה.
זה נגמר הדבר הזה.
במקומות מסויימים זה נחשב כמקצוע רע
ביהדות רשום : " הטוב שברופאים לגיהנום !" ציטוט מהמקורות היהודיים.
כמו כן, בגלל המעורבות של טכנולוגיות ברפואה, רובובטים , מחשבים, מיכשור רפואי אפליקציות
וחושפ המידע האיכותי של הידע הרפואי הקיים והפתוח לכולם.
הרפואה אינה יכולה היום לגשת ללקוח המטופל בפטרונות ובשליטה שהיתה קיימת בעבר. שהמקצוע היה יוקרתי.
אין יוקרה היום.וזה נגמר.

האנושות תחזור לריפוי טיבעי מסורתי שאז הלכו לאנשי דת , מכשפות ושאמאנים.
צמחי מרפא (הרבה מהתרופות מקורום בצמחים, אסיפרין וגם תרופות לסרטן.

אני בחרתי לסיים לעבוד בסוג עבודה של טיפול.
אם תנסו לחשוב מה הפרנסה של פסיכולוגים רופאים ורופאים טיבעיים 0נטורופתיה וכו)?
מה מקור הפרנסה של מקצועות אלו?
אדם איקס לא מרגיש טוב, סובל בגוף או ובנפש
ואני מנסה לסייע,
לעיתים מסייעת קצת לעיתים יותר לעיתים בכלל לא.
התרופות לעיתים רעות מהמחלה.
ואיך אני מתפרנסת ? תכלס
אדם סובל . בא אלי. ואני מרוויחה כסף.

אני יודעת שרוב העוסקים לא רואים את זה ככה. ,
אבל ככה אני רואה את זה.
לא רוצה לעסוק בתחום שבו אני רואה כאב, סבל גופני או נפשי של בני אדם.
מיציתי מיציתי מיציתי מיציתי.

הולכת לתחום אחר לחלוטין .
קורונה האציץ את הרצון שלי .
ואני בהסבה מקצועית .
יודעים למה?
יוזמת בתחום מיכשור רפואי /אפליקציה
זהו.
רק בריאות
קודם הנפש
ואח"כ הגוף .
שבת שלום לכם !!!

אנונימי/ת
22.05.2020, 13:41

התבלבלת. היום זה הכדור הצהוב...

אנונימי/ת
22.05.2020, 19:56

TLDR

22.05.2020, 13:33

אני רוצה להתייחס לבעיית חוסר השינה אצל המתמחים ברפואה. הדעות בקרב ציבור הרופאים שונות כי יש רופאים שמסוגלים לעבוד ולתפקד היטב במשך 26 שעות רצופות , ולעומת זאת אחרים אחרי 16 שעות עבודה נכנסים למצב של עייפות קשה וקושי בתפקוד. מכאן מתבקש, שאורך משמרת של מתמחה אסור שתעבור סף של 16 שעות. צורת המשמרות יכולה להיות כזאת: מתמחה א יעבוד משעה 0800 ועד שעה 2400, ומתמחה ב יעבוד משעה 2300 עד שעה 1500. כמובן שתשמר זכותו של הרופא ליום חופש עבור כל משמרת של 16 שעות. חלוקה כזו תשאיר את המתמחים מספיק זמן במחלקות לצורך לימודים/עבודה בצמוד לרופאים הבכירים, וגם תתן להם איכות חיים טובה יותר לעומת תנאי העבדות שבהם הם מצויים היום.
ברור שזה יחייב את המעסיקים / המדינה לפתוח יותר תקנים במחלקות בתי החולים.

שלום לכולם,
כמו תמיד בישראל העלאת בעיה אמיתית אינה מובילה לפתרון נכון ופרודוקיטיבי. לתורנויות יש ערך לימודי רב אבל חובה לבחון היטב (לא על ידי פוליטיקאים) את הפתרונות. יש להוסיף תקנים כדי לאפשר ביצוע תורניות (במהלכן מתמודדים המתמחים עם מצבים שונים מאלו הקיימים במהלך עבודת היום במחלקות) בתנאים בהם ניתן יהיה גם לאפשר מנוחה על ידי חלוקה נכונה של העומס במהלך התורנות. אולם הבעיות הנוספות הן בתחום תנאי העבודה הכוללים שכר, תנאים פיזיים במחלקות והתנהלות אחרת מול האגרסיביות כלפי צוותי הרפואה, אין מצב בו תקיפה של איש צוות תסתיים אחרת מאשר בית כלא. רופא בוחר במקצועו מתוך שיקולים רבים ובמקצוע זה אין כל פשרות יש להשקיע את כל הזמן הפנוי בלימוד והכשרה גם לאחר סיום הלימודים וההתמחות, אין אף מקצוע (לדעתי כמובן) אשר מעניק סיפוק ותחושה טובה במהלך הטיפול. כפי שאנו יודעים באופן לא מפתיע הפוליטיקאים לא ששים להיות שרי בריאות (רק לאחרונה המשרד הפך להיות אטרקטיבי בשל ההד הציבורי בעקבות הקורונה) עד היום הפוליטיקאים לא יודעים באמת מהם התנאים בבתי החולים ובמרפאות שכן, הם זכו (ללא הצדקה)לטיפול מועדף ולא ישבו בתור ובהמתנה לקביעת תאריכי בדיקות וקבלה לבדיקה אצל רופא עמוס. לסיכום-עדיין לא הייתי מחליף את בחירתי אולם הייתי עושה שינויים רבים בכל תחום תנאי העבודה והתנאים הנלווים של הרופאים. לעניין התורנויות-הפתרון אינו קיצור תורנות אלא בנייתן בצורה אשר תאפשר ביצועה ומנוחה תוך כדי ביצועה ובכך גם ניתן ללמוד וגם לא נעשה טעויות במהלך התורנות, כמובן שדבר זה ניתן רק על ידי תוספות תקני רופאים והרחבת המסגרות לצורך ביצוע בדיקות העזר והעבודה במרפאות.
בברכת שבת שלום.
אגב- להערות הכותבת בדבר רפואת העתיד באמצעות טכנולוגיה, כל חולה ממוצע מעוניין להיפגש בעת מצוקתו הפיזית/נפשית עם רופא אדם ולא עם מכונה שלא לדבר כלל על ביצוע אבחנה על פי ממצאים טכניים בלבד. אין תחליף לניסיון הרופא והמגע האנושי, אמצעי אבחון טכניים תמיד טובים וחשובים אולם אינם תחליף לניסיון האי
שי.

23.05.2020, 19:54

הכתבה מערבת שני נושאים, אשר אין לבלבל ביניהם.
האחד הוא שביעות רצון מהקריירה בכלל.
השני הוא התנאים של הרופא לאורך חייו המקצועיים והסיכון לשחיקה.
יש קשר בין הנושאים, אבל עדיין אלו 2 נושאים שיש לדון בהם בנפרד.
בנושא שביעות הרצון, כרופא בגיל פרישה אני יכול להסתכל אחורה ולהגיד שלא הייתי בוחר קריירה אחרת.
בנושא התנאים - יש בהחלט הרבה מה לשפר, באמת חשוב לשפר את תבניות הזמן והעבודה של המתמחים, ואישית אני בהחלט זוכר רגעים של שבירה, ומצבי משבר אצל קולגים. הדור שלח המתמחים של היום יותר עצמאי, ויותר מתוחכם מהדור שלי, הם נאבקים באופן מעורר הערכה, ולא נותר לי אלא רק לעודד אותם.

אנונימי/ת
24.05.2020, 08:37

מקצוע הרפואה הוא המקצוע הכי יפה בעולם. משלב התקדמות ואתגר אינטלקטואלי אישי יום יומי מחד ועבודה עם בני אדם למען בני אדם מאידך. לצערי תנאי העבודה לא מאפשרים את מיצוי המקצוע במלואו.
לקיצור שעות תורנות היבטים רבים כולל אי חשיפה מספיקה לחולים, קיטון במספר הפעולות אותן כל מתמחה מבצע לצורך רכישת מיומנות מספקת. אחד הפתרונות הוא הוספת כח אדם לא רפואי לעזרה. אין סיבה שמתנדבת שרות לאומי שבחרה לא לשרת בצבא לא תבצע עבודת מזכירות, לקיחת דם וביצוע אקג גם במהלך תורנות בלילה. הרי אם הייתה משרתת בצבא הייתה מבצעת תורנויות לילה לפי הצורך.
יש לזכור שאין לשפוט את מקצוע הרפואה לפי המצב בהתמחות כפי שלא שופטים שרות צבאי לפי הקושי בטירונות או עורכות דין לפי תקופת הסטג' במשפטים .

אנונימי/ת
25.05.2020, 07:41

יש משהו במשפט האחרון, אך יש גם הבדל מהותי. התמחות הרבה יותר ארוכה מהטירונות וגם מסטא'ז במשפטים. והיא מתרחשת בגיל של הקמת משפחה. ולכך יש השלכות מאוד משמעותיות.

24.05.2020, 11:48

אמא מי שאמר - זמנים משוגעים מצריכים פתרונות משוגעים. הכוונה ברורה - יש להתאים פתרונות למציאות משתנה.
הרצון לשפר את תנאי עבודתם של רופאים אינו מופרך. גם אני מהדור שעשה תורנויות של 32-34 שעות ואין שום געגוע לכך. זה היה סיוט לשמו. איני מדבא רק על התורנות אלא על החורבן הקולטרלי שהתורנות היתה ממיטה על שגרת חיי. אין לזה שום הצדקה במיוחד לנוכח השכר העלוב שמקבל רופא לשעת עבודה.
התפתחויות בעולם הרפואה מבוססות על חשיבה יצירתית ושינויים. אלמלא זאת היינו נשארים בעולם של הקזות-דם, עלוקות וכוסות-רוח.
יצירתיות נדרשת גם בהתאמה למציאות הנוכחית בנושא תנאי עבודת הרופא.
אני רואה בעייה אחת גדולה - שינוי כזה מצריך חזון, תכנית ותקציב. בביצה הפוליטית שבה אנו נמצאים איני רואה מישהו בעל חזון שמסוגל לעשות את הצעדים הנכונים.
פשוט אין.

אנונימי/ת
27.05.2020, 20:01

ההתמחות גרמה לי להחמרה בריאותית, בשבירה רוחנית ונפשית קשה. המחסור בשעות שינה בשילוב עם גידול משפחה (כי גם לנו מגיע) והדרשנות הבלתי פוסקת של המערכת למשמרות ארוכות ומרובות (8-6 בחודש) עם כמות מוגזמת של מטופלים (4-6 מחלקות) על רופא יחיד. ולא , לא ישנתי בתורנויות. אם עשית צבא, והתחלת לימודים נניח תוך שנתיים מהשחרור,.בגיל 30 תסיים ואז ההתמחות, בגיל 40 להיות מומחה עם ילדים בכוננויות? מסלול מפרך והרבה פחות מתגמל נפשית משאיחלתי לי

אנונימי/ת
27.05.2020, 21:13

בכתבה יש התייחסות לשני נושאים שונים לגמרי אם כי קשורים - מוטיבציה להתקבל ללימודי רפואה; ותנאי המתמחים (קיצור התורנויות).
החולייה החסרה כאן היא הסטז'רים. אני סטז'ר בשלבים סופיים של הסטאז', ואני יכול להעיד שהלך הרוח בקרב הסטז'רים הוא של אכזבה מהמקצוע. המלים "זה לא מה שחשבתי שזה" חוזרות על עצמן הרבה במהלך השיחות. אני שומע מהרבה כיוונים תוכניות לעזוב את עולם הרפואה או לעבוד בתעשיות הקרובות של הביוטק או התרופות, שם התנאים טובים בהרבה. מעין "פשרה" היא רפואת המשפחה, שלצערי רבים מדי בוחרים בה כברירת מחדל, פשוט כי אינם רוצים לשנות כיוון בקריירה לאחר השקעה כה מרובה. אנו הסטז'רים רואים את המתמחים בסבלם, ולא רוצים להיות במקומם בשנה הבאה. אנחנו רואים את האיוולת ואת אטימות המערכת ולא רוצים להירמס על ידיה.
צריך להדגיש גם שבישראל אנחנו לא מתחילים התמחות בגיל 24 כמו בשאר העולם, אלא לפחות בגיל 30. סטודנט בן 24 לא יכול לחזות מה איך זה להיות בן 34-30 ולעבוד 240 שעות בחודש. וגם ללמוד תוך כדי. משום כך המוטיבציה גדולה מאוד לפני הלימודים, אבל ממש לפני בחירת ההתמחות הלך הרוחות שונה לחלוטין.

לעניין השני – התורנויות הארוכות מדי.
כבר דובר הרבה על השחיקה, על הרפואה הגרועה ככל שנוקפות השעות, אבל אני רוצה להתייחס כאן לטענת הרצף. זו טענה מופרכת מיסודה.
ראשית, כי גם התורן שעבד 26 שעות לא יעבוד ביום שאחרי, וכל האנשים שטיפל בהם יראו למחרת רק רופאים אחרים.
שנית, כי גם תורן שנשאר בשעה 16:00 אחרי שכולם הולכים, ראה בבוקר אולי רבע מחלקה. כאשר יש 55-45 חולים במחלקה הפנימית (יום רגיל), כל מתמחה אחראי על רבע מחלקה לכל היותר, ולכן ממילא רציפות הטיפול לא תתקיים. העברת המחלקה נעשית בחופזה בשעה 15:00, אל אדם שקם ב-06:00 או 07:00, עבד קשה על קבלות ושחרורים, מעקבים וייעוצים, פרוצדורות ובדיקות, ואמור כעת, תוך 30-20 דקות, ללמוד ולהכיר מחלקה שלמה, תוך כדי שהוא משלים את כל המטלות שלא הספיק בבוקר.
שלישית, כי טענת הרצף לא תקפה בכלל כאשר שולחים מתמחה אחרי 8 שעות עבודה לעבוד 16 שעות נוספות במיון. אין לכך שום הצדקה רפואית. המערכת עושה את זה פשוט כי אפשר לנצל מתמחים צעירים. זו ההצדקה היחידה.