במחקר עוקבה תצפיתי ופרוספקטיבי, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Clinical Medicine, החוקרים שאפו לקבוע את השכיחות של מחלת כליות כרונית בחולים מבוגרים עם מחלת לב מולדת בהשוואה לקבוצת ביקורת מותאמת לפי גיל ומין, ולזהות גורמי סיכון למחלת כליות כרונית באוכלוסייה זו.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 657 חולים מבוגרים עם מחלת לב מולדת ו-1954 בקרות תואמות גיל ומין. הגיל החציוני בחולים עם מחלת הלב המולדת היה 30 (17-62) שנים ו-373 (57%) היו גברים. השכיחות של CKD (GFR קטן מ-60 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר) היה 0.2% ו-4.5% בקבוצת הביקורת ובקבוצה עם מחלת הלב המולדת, בהתאמה. ניתוח רגרסיה לוגיסטית בינארית שימש לקביעת גורמי הסיכון למחלת כליות כרונית בחולים עם מחלת הלב המולדת.
מתוצאות המחקר עולה כי מחלת כליות כרונית הייתה הרבה יותר נפוצה בקבוצת החולים עם מחלת הלב המולדת (4.5%) בהשוואה לקבוצת הביקורת (0.2%). גורמים שזוהו כמגבירים את הסיכון למחלת כליות כרונית בקרב החולים עם מחלת הלב המולדת כללו גיל (יחס סיכון 1.54, רווח בר סמך 95%, 1.04-1.28, p = 0.009),דיסליפידמיה (יחס סיכון 19.8, 1.35-301.1, p = 0.031), ריכוז ברזל נמוך (יחס סיכון 0.96, 0.96-0.93, p = 0.048), ציאנוזיס (יחס סיכון 25.7, 1.60-411.8, p = 0.022), ותסמונת דאון (יחס סיכון 46.8, 8.09-2710, p = 0.003). במהלך תקופת מעקב של 6.8 שנים, התרחשה תמותה קרדיווסקולרית ב-31 חולים עם מחלת לב מולדת, והראתה, באמצעות ניתוח קפלן-מאייר ורגרסיה חד משתנית של Cox, תוצאה גרועה יותר בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית (p < 0.05). עם זאת, לאחר התאמה למשתנים אחרים, מובהקות זו אבדה, כאשר הגיל נותר כגורם הפרוגנוסטי הבלתי תלוי הייחודי.
החוקרים סיכמו כי השכיחות של מחלת כליות כרונית גבוהה באופן מובהק בחולים עם מחלת לב מולדת מאשר בביקורת. גורמי סיכון כגון גיל, דיסליפידמיה, ריכוז ברזל נמוך, ציאנוזיס ותסמונת דאון מגבירים את הסבירות לפתח מחלת כליות כרונית בחולים אלו. בעוד שמחלת כליות כרונית היתה קשורה לתוצאי שרידות גרועים יותר בחולים עם מחלת לב מולדת, הגיל היה המנבא הבלתי תלוי היחיד לתמותה קרדיווסקולרית.
מקור: