מחקרים תצפיתיים זיהו קשר בין שימוש במעכבי משאבת פרוטונים (PPI - proton pump inhibitor) לבין החמרה בתפקוד הכליות, אך הסיבתיות נותרה לא ברורה. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology, ביצעו חוקרים אנליזות פוסט הוק כדי להעריך את ההשפעה של פנטופרזול (pantoprazole) על תפקוד הכליות. אנליזה זו השתמשה בנתונים ממחקר COMPASSי(Cardiovascular Outcomes for People Using Anticoagulation Strategies), מחקר אקראי שכלל 17,598 משתתפים, שהשווה פנטופרזול (8,791 משתתפים) לאינבו (8,807 משתתפים).
עוד בעניין דומה
התוצא העיקרי שנבדק במחקר היה שיעור השינוי ב-eGFRי(estimated glomerular filtration rate), שהתבסס על שתי מדידות ה-eGFR הזמינות: אחת נלקחה בעת הרנדומיזציה והשנייה במחקר הרחבה עם תווית פתוחה שנערך בסיום המחקר. תוצאים משניים כללו אירוע CKD (Chronic kidney disease) (הוגדר על ידי eGFR <60 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר במחקר ההמשך הפתוח או בטפסי דוח מקרה) וכן AKIי(Acute Kidney Injury), נפריטיס אקוטית ותסמונת נפרוטית.
מתוך 17,598 משתתפים שחולקו באקראי לקבלת פנטופרזול או אינבו, ל-8,991 (51%) תועדו מדידות eGFR הן בקו הבסיס והן בעת ההרשמה למחקר ההרחבה. קבוצה זו (גיל ממוצע 67 [סטיית תקן 8] שנים, 22% נשים, eGFR ממוצע של 75 [סטיית תקן 17.5] מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר) שימשה להערכת קצב השינוי ב-eGFR. משך הזמן הממוצע בין החלוקה האקראית לבין מדידת ה-eGFR במחקר ההרחבה היה 3.3 שנים (סטיית תקן 0.8). תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור השינוי ב-eGFR בקבוצת האינבו היה 1.41- מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר בשנה (סטיית תקן 4.45), בעוד שבקבוצת הפנטופרזול, הוא היה 1.64- מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר בשנה (סטיית תקן 4.47). כמו כן, ניתוחים מתוקנים גילו שפנטופרזול הייתה קשורה לירידה גדולה יותר של 0.27 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר בשנה ב-eGFR (רווח בר-סמך 95%: 0.11-0.43). יחס הסיכויים להשפעה של פנטופרזול על מקרי CKD היה 1.11 (רווח בר-סמך 95%: 0.98-1.25) ועל AKI היה 0.89 (רווח בר-סמך 95%: 0.65-1.21). בנוסף, נרשמו חמישה מקרים של תסמונת נפרוטית ומקרה אחד של נפריטיס אקוטית.
החוקרים מסכמים כי באנליזת פוסט-הוק של מחקר COMPASS, פנטופרזול הביאה לשיעור גדול יותר מובהק סטטיסטית של ירידה ב-eGFR בהשוואה לאינבו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
