במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Nephrology Dialysis Transplantation, החוקרים ביקשו לחקור את התועלת של ליפוקלין הקשור לניטרופיל ג'לטינאז (NGAL) ו-קלפרוטקטין (CPT) כדי לנבא הישרדות ארוכת טווח אצל מושתלי כליה יציבים.
עוד בעניין דומה
בסך הכל נרשמו 709 משותלי כליה אמבולטוריות יציבים חודשיים לאחר ההשתלה. התועלת של NGAL בפלזמה ובשתן (pNGAL, uNGAL) ושל CPT בפלזמה ובשתן בעת ההרשמה לניבוי אובדן שתל מצונזר למוות הוערכה במהלך מעקב של 58 חודשים.
תוצאות המחקר הדגימו כי מבין הסמנים הביולוגיים, pNGAL הראה את היכולת הניבוי הטובה ביותר לאובדן שתל והיה הסמן הביולוגי היחיד עם שטח מתחת לעקומה (AUC) מעל 0.7 לאובדן שתל בתוך 5 שנים. לחולים עם אובדן שתל בתוך 5 שנים (n = 49) היה pNGAL חציוני של 304 [טווח בין-רבעוני (IQR) 235-358] לעומת 182 (IQR 128-246) נ״ג למ״ל עם השתלים ששרדו (P < .001). בעקומה אופיינית למסווג (עקומת ROC) שנערכו לאחר 58 חודשים, השטח מתחת לעקומה (AUC) עבור pNGAL היה 0.795, בעוד שהשטח מתחת לעקומה עבור קצב סינון גלומרולרי מוערך (eGFR) על בסיס קריאטינין בסרום היה 0.866. כאשר החוקרים הוסיפו ערכים של pNGAL למודל המבוסס על גורמי סיכון קונבנציונליים לאובדן שתל עם מוות כסיכון מתחרה (גיל, גיל השתל, נוכחות של נוגדנים ספציפיים לתורם, נוכחות של פרוטאינוריה, היסטוריה של תפקוד שתל מושהה), ל-pNGAL היה קשר בלתי-תלוי עם אובדן שתל {יחס סיכונים עבור pNGAL בינארי עם לוג-טרנספורמציה [log2(pNGAL] 3.4, רווח בר סמך 95% 2.24–5.15, P < .0001}. קשר זה הוחלש באופן משמעותי כאשר eGFR נוספה למודל [יחס סיכונים ל-log2(pNGAL) 1.63, רווח בר סמך 95% 0.92–2.88, P = .095].
לאחרונה, שילוב הלוגריתם של pNGAL (log2(pNGAL) במודל סיכון לצד גורמי סיכון קונבנציונליים וה-eGFR הביא לשיפור של 54.3% (רווח בר סמך 95%: 9.2%–99.3%) בסיווג מחדש נטו של אנשים על פני קטגוריות סיכון. עם זאת, יכולת ההבחנה הכוללת של המודל, כפי שנמדדה בנתון C, לא הראתה שיפור משמעותי
לסיכום, pNGAL היה מנבא בלתי תלוי לאובדן שתל הכליה במטופלים יציבים שעברו השתלת כליה, אך לא הראה ערך מוסף עקבי בהשוואה למנבאים בסיסיים כולל הסמן הקונבנציונלי eGFR.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
