הגן GNAS מקודד לחלבון Gαs (תת-יחידה α לחלבון G מפעיל), אשר מתווך איתות דרך קולטן מצומד לחלבון Gי(G Protein Coupled Receptor - GPCR). מוטציות ב-GNAS גורמות לעיכוב התפתחותי, קומה נמוכה ופגיעה בשלד כחלק מתסמונת הנקראת Albright’s Hereditary Osteodystrophy. עקב הכתמה גנטית, מוטציות באלל האמהי גורמות גם להשמנת יתר ועמידות להורמונים (pseudohypoparathyroidsism).
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו ריצוף אקסום וריצוף משני ממוקד עבור 2,548 ילדים שהתייצגו עם השמנת יתר חמורה, ולהפתעתם הם מצאו 22 נשאים למוטציה ב-GNAS. החוקרים בחנו האם השפעות של מוטציה ב-GNAS על מסלולי האיתות של קולטן למלנוקורטין 4 (Melanocortin Receptor 4 - MC4R) יכול להסביר את השמנת היתר. בנוסף הם בחנו האם ניתן להסביר את מנעד המופעים הקליניים של מטופלים אלו בעזרת תוצאות של מבדקים מולקולריים.
תוצאות המחקר הדגימו כי כמעט כל המוטציות ב-GNAS פגעו במסלולי האיתות של MC4R. שישה מתוך 11 נבדקים בגילאי 12 עד 18 שנים סבלו מעיכוב בגדילה. במטופלים אלו, המוטציה פגעה במסלול האיתות של קולטני GHRHי(Growth Hormone Releasing Hormone) (סטיית תקן ממוצעת עבור גבוה, -0.9 עד 0.75 בהתאמה; p=0.02). רק מטופל אחד מתוך 10 אשר הגיעו לגובה סופי במהלך או לפני המחקר סבל לפני כן מקומה נמוכה.
מוטציות GNAS שפגעו באיתות של קולטני תירוטרופין נמצאו קשורים לעיכוב התפתחותי ולרמות גבוהות יותר של תירוטרופין (ריכוז ממוצע של 8.4±4.7 יחידות מ"ל/ל') בהשוואה ל-340 הנבדקים הסובלים מהשמנת יתר ללא מוטציה ב-GNAS (3.9±2.6 יחידות מ"ל/ל'; p=0.004).
מסקנת החוקרים הייתה כי מוטציות פתוגניות בגן GNAS יכולות להתבטא בהשמנת יתר בלבד. משום כך, ביצוע סקירה גנטית עבור כל הילדים עם השמנת יתר חמורה יכולה לסייע באבחון מוקדם ובכך לשפר תוצאים קליניים. כמו כן, מתן אגוניסטים למלנוקורטין יכול לסייע לילדים אלו בירידה במשקל. בנוסף הם הסיקו כי מחלות מונוגניות מגוונות יותר מבחינה קלינית ממה שחשבו בעבר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
