כריתת כליה חלקית

כריתת כליה חלקית לחולי אי ספיקת כליות כרונית – האם זה בהכרח משתלם?

לחלק מהמטופלים עם מחלת כליות כרונית בשלב 4, העוברים כריתה חלקית של הכליה יש תחלואה נלווית משמעותית

03.11.2020, 17:37
כליה (איור: אילוסטרציה)
כליה (איור: אילוסטרציה)

כריתה חלקית של הכליה לרוב מועדפת על פני כריתה מלאה, במידת האפשר, בקרב מטופלים עם אי ספיקת כליות כרונית. עם זאת, במחקר זה בדקו את ההשערה כי במידה וחלק מהחולים צפויים גם ככה להידרדר תוך זמן קצר לאי-תפקוד מלא של הכליה, יכול להיות שהתחלואה המלווה בכריתה חלקית של הכליה לא כדאית.

במחקר זה בוצעה סקירה רטרוספקטיבית של 62 חולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 4, שעברו ניתוח כריתה חלקית, בין השנים 1999-2015. ניתוח הנתונים כלל ניתוח גורמים לפני הניתוח, בזמן הניתוח ותוצאים שלאחר הניתוח. בניתוח נתוני ההישרדות, החוקרים העריכו גורמים שקשורים להתקדמות מחלת הכליות עד לשלב אי-תפקוד מלא.

הגיל החציוני של המטופלים היה 67 שנים, 71% מהם היו גברים ו-84% לבנים. תחלואה נלווית בקרב המטופלים כללה יתר לחץ דם (94%), מחלות לב וכלי דם (53%) וסוכרת (32%). חציון ה-GFRי(glomerular filtration rate) המוערך לפני הניתוח היה 23 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר ו-73% נותחו בגישה פתוחה. פתולוגיה שפירה נמצאה אצל 10 (16%) מטופלים; 23 (37%) ו-7 (11%) מטופלים היו עם גידול בדרגה 3/4 או pT3a, בהתאמה. תוצאים שליליים אחרי הניתוח היו אצל 15 חולים (24%) וכללו תמותה תוך 90 יום (3%), סיבוכים לאחר הניתוח בדרגת 3b ומעלה במדד Clavienי(14%) ושוליים כירורגים חיוביים של הגידול (12%). זמן חציון ההתקדמות לאי-תפקוד מלא של הכליה היה 27 חודשים בלבד (58 חודשים במטופלים עם GFR מוערך לפני הניתוח הגדול מ-25 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר, לעומת 14 חודשים בלבד במטופלים עם GFR מוערך לפני הניתוח של פחות מ-20 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר) . בניתוח רב משתני, הגורמים העצמאיים לניבוי חוסר תפקוד מלא של הכליות היו מטופלים אפרו-אמריקאיים (יחס סיכון של 2.55 1.10-5.95), GFR מוערך לפני הניתוח של בין 20 ל-25 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר או פחות מ-20 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר (יחס סיכון - 2.59 [1.16-5.84] ו-5.03 [2.03-12.4], בהתאמה) וגישה פולשנית מינימלית (יחס סיכון - 2.05 [1.01-4.19]).

תוצאות המחקר הראו כי לחלק מהמטופלים עם מחלת כליות כרונית בשלב 4, העוברים כריתה חלקית של הכליה יש תחלואה נלווית משמעותית וחלקם בעלי תוצאות פתולוגיות לא-אגרסיביות. בנוסף, הם נמצאים בסיכון לתוצאות שליליות אחרי הניתוח ולהתקדמות מהירה של הכליות לאי-תפקוד מלא. עקב כך, חשוב לשקול ביופסיה של הכליה טרם הניתוח, כדי לשפר את הליך בחירת הטיפול במטופל. אסטרטגיות חלופיות (מעקב פעיל או כריתת מלאה של הכליה) עשויות להיות מתאימות יותר, במיוחד במקרים בהם יש מורכבות גבוהה בניתוח הכריתה החלקי, במטופלים אפרו-אמריקאים ובמטופלים עם GFR מוערך של מתחת ל-25 מ"ל לדקה ל-1.73 מ"ר.

מקור: 

Palacios DA. At el. (2020) Journal of Urology. 204(3):434-441.

נושאים קשורים:  כריתת כליה חלקית,  תחלואה נלווית,  כריתת כליה מלאה,  מחקרים,  אי-ספיקת כליות
תגובות