כליות

שינוי בתפקוד הכלייתי לאורך זמן מקושר עם דימומים משמעותיים בחולי פרפור עליות המטופלים בנוגדי קרישה פומיים

במחקר פרוספקטיבי זה, מצאו החוקרים קשר הדוק בין התפקוד הכלייתי, כפי שבא לידי ביטוי ב-eGFR, לבין סיכון לדימום מג'ורי ודימום שאינו מג'ורי בחולי פרפור עליות שמטופלים בנוגדי קרישה ישירים אוראליים

מכשיר דיאליזה, כשל כליות (צילום: אילוסטרציה)

מחלת כליות כרונית היא גורם סיכון לדימום משמעותי בחולים בפרפור עליות (atrial fibrillation - AF) שמטופלים בוורפרין.

מטרת מחקר זה היא להעריך את השפעת השינוי בתפקוד הכלייתי לאורך זמן על הסיכון לדימום משמעותי במקביל לטיפול באמצעות נוגדי קרישה אוראליים ישירים (direct oral anticoagulants - DOACS) בחולים עם פרפור עליות לא מסתמי.

החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחר חולי AF לאחר שאלה קיבלו טיפול DOAC לראשונה. ערך ה-eGFRי(estimated glomerular filtration rate) הוערך באופן תקופתי. כמו כן, נשמר תיעוד אחר תקריות הדימום המשמעותי. נעשה שימוש במודל הישרדות משולב על מנת להעריך את הקשר בין שינויים ב-eGFR לבין הסיכון לדימום משמעותי.

במהלך מעקב חציוני של 575 ימים, 44 אירועי דימום משמעותיים נרשמו בקרב 449 חולים (6.1% לכל שנת חולה). eGFR לאורך זמן קושר באופן הפוך ועצמאי עם הסיכון לדימום משמעותי. כל הפחתה מוחלטת של 1 מיליליטר לדקה1- ב-eGFR קושרה עם סיכון נוסף לדימום משמעותי בשיעור 2% (יחס סיכונים 1.02, רווח בר-סמך 1.04-1.01).
קשר דומה נמצא בין שינוי ב-eGFR לאורך זמן ובין דימום בעל משמעות קלינית לא מג'ורי (יחס סיכונים 1.02, רווח בר-סמך 95%, 1.03-1.01).
כמו כן, הדרדרות בתפקוד הכלייתי שהביאה לשינוי בשלב ה-eGFR קושרה עם סיכון מוגבר לדימום מג'ורי (יחס סיכונים 2.43, רווח בר-סמך 4.45-1.33).

על בסיס תוצאות אלו הסיקו החוקרים ששינויים בתפקוד הכלייתי לאורך זמן קשור לסיכון מוגבר לדימום משמעותי בחולי AF שמטופלים ב-DOAC. על כן, זיהוי והתערבות במצבים קליניים הקשורים לשינוי בתפקוד הכלייתי הם הכרחיים להפחתת הסיכון לדימום משמעותי ולשיפור בטיחות הטיפול ב-DOAC.

מקור: 

Bacettini, C. et al. Journal of Thrombosis and Haemostasis (2018). 16 (5)

נושאים קשורים:  כליות,  תפקוד כלייתי,  וורפרין,  DOAC,  AF,  פרפור עליות,  מסתמים,  דימום,  קרישה,  EGFR,  אס"כ,  מחקרים
תגובות