פינרנון (finerenone)

ההשפעה של פינרנון על אלבומינוריה במטופלים עם נפרופתיה סוכרתית

מחקר מצא, כי בקרב המטופלים עם נפרופתיה סוכרתית, הטיפול בפינרנון בנוסף לתרופות אחרות גרם לירידה מובהקת ביחס אלבומין קריאטינין בשתן

18.10.2015, 06:51
נפרופתיה סוכרתית (מקור: ויקיפדיה)
נפרופתיה סוכרתית (מקור: ויקיפדיה)

כאשר מוסיפים אנטגוניסטים-סטרואידלים-לקולטני-מינרלוקורטיקואידים לחסמים של מערכת רנין-אנגיוטנסין, נראית ירידה גדולה בפרוטאינוריה, במטופלים עם מחלת כליות כרונית. עם זאת, בשל הסיכון הגבוה לתופעות לוואי, ככל הנראה השימוש בשילוב התרופות הזה הוא נמוך.

מטרת המחקר היתה להעריך את הבטיחות והיעילות של מינונים שונים של אנטגוניסטים לא-סטרואדלים לקולטני מינרלוקורטיקואידים - פינרנון (finerenone, תרופה חדשה דור שלישי – אנטגוניסט לא סטרואידלי לקולטן של מינרלוקורטיקואידים) - הניתנים באופן פומי למשך 90 יום, למטופלים עם סוכרת ואלבומינוריה מאוד גבוהה, המקבלים טיפול במעכב של אנזים מהפך אנגיוטנסין (ACE inhibitor) או חסם של קולטן לאנגיוטנסין (ARBs).

בוצע מחקר אקראי, עם סמיות כפולה וקבוצות מקבילות, המבוקר על ידי פלסבו, ב-148 מרכזים ב-23 מדינות. מטופלים גויסו בין יוני 2013 לפברואר 2014, והמחקר הסתיים באוגוסט 2014. מבין 1,501 המטופלים שעברו סינון, 823 חולקו אקראית ו-821 קיבלו טיפול.

המטופלים חולקו באופן אקראי לקבלת פינרנון (1.25 מ"ג ליום, n=96י ; 2.5 מ"ג ליום, n=92י ; 5 מ"ג ליום, n=100י ; 7.5 מ"ג ליום, n=97י ; 10 מ"ג ליום, n=98י ; 15 מ"ג ליום, יn=125 ; ו-20 מ"ג ליום, n=119) פעם ביום, במתן פומי, או פלסבו (n=94) פעם ביום, למשך 90 ימים.

התוצאה העיקרית שנבדקה הייתה יחס אלבומין-קריאטינין בשתן (urinary albumin/creatinine ratioי[UACR]) לאחר 90 יום לעומת זמן הבסיס.

נקודות הסיום הבטיחותיות של המחקר כללו את השינוי מזמן הבסיס ברמות האשלגן בדם ובקצב הסינון הפקעתי המוערך.

הגיל הממוצע של המשתתפים היה 64.2%, ו-78% מתוכם היו גברים. בזמן הבסיס 36.7% מהמטופלים היו בעלי אלבומינוריה גבוהה מאוד (UACR ≥ 300 300 mg/g) ו-40.0% היו בעלי קצב סינון פקעתי מוערך של 60 mL/min/1.73 m2 או פחות. בשימוש בפינרנון נראתה ירידה ב-UACR כתלות במינון.

התוצאה העיקרית, UACR ממוצע לאחר 90 יום ביחס ל-UACR בזמן הבסיס, המתוקנן לקבוצת הפלסבו, ירד בקבוצות ה-7.5, ה-10, ה-15, וה-20 מ"ג ליום פינרנון (בקבוצת ה-7.5 מ"ג, 0.79 [רווח סמך 90%: 0.91-0.68; p=0.004], בקבוצת ה-10 מ"ג, 0.76 [רווח סמך 90%: 0.88-0.65; p=0.001], בקבוצת ה-15 מ"ג 0.67 [רווח סמך 90%: 0.77-0.58; p<0.001], בקבוצת ה-20 מ"ג 0.62 [רווח סמך 90%: 0.72-0.54; p<0.001]).

התוצאה המשנית שהוגדרה, הפסקת הטיפול בשל היפרקלמיה, לא נצפתה בקבוצת הפלסבו או בקבוצת 10 מ"ג פינרנון ליום; ההיארעות בקבוצת ה-7.5, ה-15 וה-20 מ"ג הייתה 2.1%, 3.2% ו-1.7%, בהתאמה.

לא נמצא הבדל בהיארעות של ירידת קצב הסינון הפקעתי המוערך ב-30% או יותר, או בהיארעות תופעות לוואי רציניות בין קבוצת הפלסבו לקבוצות הפינרנון.
החוקרים מסכמים, כי בקרב מטופלים עם נפרופתיה סוכרתית, שרובם קיבלו טיפול במעכב של אנזים מהפך לאנגיוטנסין או בחסם של קולטן של אנגיוטנסין, ההוספה של פינרנון בהשוואה לפלסבו גרמה לשיפור משמעותי ביחס האלבומין-קריאטינין בשתן. יש צורך במחקרים נוספים על מנת להשוות בין פינרנון לתרופות פעילות אחרות.

מקור:
Bakris, G. L., Agarwal, R., Chan, J. C., & et al. (2015). Effect of finerenone on albuminuria in patients with diabetic nephropathy: A randomized clinical trial. JAMA, 314(9), 884-894. doi:; 10.1001/jama.2015.10081

נושאים קשורים:  פינרנון (finerenone),  נפרופתיה סוכרתית,  קצב סינון פקעתי מוערך,  היפרקלמיה,  אלבומינוריה,  מחקרים,  יחס אלבומין-קראטינין
תגובות