אלופורינול

השפעתה של אלופורינול על תפקודי כליות

לאחר 3.4 שנות מעקב, אלופורינול גרמה לשיפור משמעותי בתפקוד הכלייתי של בקבוצת גברים הסובלים מהיפר-אוריצמיה

צילום רנטגן - גאוט ברגל שמאל (מקור: ויקיפדיה)
צילום רנטגן - גאוט ברגל שמאל (מקור: ויקיפדיה)

רמות גבוהות של חומצה-אורית בדם ידועות כקשורות ביתר לחץ דם, גאוט ומחלת כליות. השפעתה של אלופורינול, תרופה המפחיתה רמות חומצה אורית, על תפקוד כלייתי אינה ידועה, במיוחד בחולים עם מחלת כליות כרונית. חולים אלו נמצאים בסיכון גבוה יותר לתגובת רגישות יתר.

מחקר חדש בחן את ההשפעה של אלופורינול על תפקוד כלייתי בקבוצת גברים וטרנים הסובלים מהיפר-אוריצמיה. המחקר בוצע בתבנית עוקבה רטרוספקטיבית באמצעות מידע רפואי אשר נלקח מרשות הוטרנים בניו יורק (Veterans Administration New York Harbor Healthcare System, Brooklyn campus).

במחקר נכללו 50 מטופלים עם היפר-אוריצמיה, שהוגדרה כרמות חומצה אורית בדם הגבוהות מ-7 מ"ג/ד"ל (ממוצע של כ-9 מ"ג/ד"ל). המטופלים שנכללו במחקר החלו לקבל אלופורינול מכל סיבה שהיא והיו ראיות לכך שנטלו בפועל את הטיפול. לקבוצת המטופלים הותאמו 50 מטופלי ביקורת לפי גיל, מוצא, מין ו-EGFR.

בממוצע, החולים שנטלו אלופורינול במינון ממוצע של 221 מ"ג/יום (סטיית תקן, 96) הגיעו ל-EGFR הגבוה ב-11.9 מ"ל/דקה מאשר החולים בקבוצת הביקורת. יעילות הטיפול נמצאה כתלויה ב-EGFR הראשוני של המשתתפים ועלתה ככל שה-EGFR הראשוני היה גבוה יותר.

בסוף תקופת המעקב, בקבוצה שקיבלה אלופורינול נמצאה רמת קראטינין נמוכה ב-0.10 מ"ג/ד"ל (רווח בר-סמך 95%, 0.003-0.2 מ"ג/ד"ל; P=0.04) מאשר בקבוצת הביקורת לאחר תקנון לגיל וקראטינין ראשוני. זמן המעקב הממוצע אחר המטופלים היה 3.4 שנים.

בקבוצת ההתערבות התרחשו חמישה אירועים של תופעות לוואי קלות.

מסקנת החוקרים היא, כי טיפול בחולי היפראוריצמיה עם אלופורינול על פני תקופה של 3.4 שנים גרם לשיפור משמעותי בתפקוד הכלייתי באוכלוסיית המחקר שכללה גברים וטרנים. קלינאים צריכים לקחת בחשבון את ההשפעה הכלייתית המיטיבה של תרופה זו כאשר הם מטפלים בחולים עם היפר-אוריצמיה ותפקוד כלייתי שמור.

מקור:
Krishnamurthy, A. et al. (2017) Journal of Clinical Rheumatology. 23(1), 1.

נושאים קשורים:  אלופורינול,  אי-ספיקת כליות,  חומצה אורית,  גאוט,  שגדון,  מחקרים
תגובות